מאמרים וכלים בפסיכולוגיה של הספורט
והאימון המנטאלי
..הורים לילדים ספורטאים? זה בשבילכם
3 שאלות מנחות שיעזרו לכם לתמוך בילדכם ברגעים אלו באופן מותאם ונכון יותר.
מחקרים מראים שהורים שעוזרים לנווט את ילדיהם להצלחה בספורט הם בעלי אמפתיה, יכולת הקשבה גבוהה ושואלים שאלות יעילות.
לכן בפעם הבאה שתמצאו את עצמכם לפני שיחה דומה עם ילדכם, שאלו את עצמכם את שלושת השאלות הנ"ל
מאמנת נבחרת ההתעמלות האמנותית של ישראל הגיע כמרצה אורחת לקורס בפסיכולוגיה של הספורט, להלן חלק מהדברים שעלו :
מודעות היא המפתח לכל נושא התקשורת. ברגע שאתה מודע לתקשורת האישית ולתקשורת הבין אישית, יהיה לך קל יותר להעביר את המסרים ואת הידע שלך כמאמן בצורה טובה ויעילה יותר.
"אל תשאל מה חברי הקבוצה שלך יכולים לעשות למענך, שאל מה אתה יכול לעשות למען חברי הקבוצה" . (מג'יק ג'ונסון).
לברון ג'ימס : " אני בטוח בעצמי כי אני השחקן הכי טוב בעולם"מחקר שבחן 63 ספורטאי עילית מתחומים שונים, מצא כי 90% מהם העידו על עצמם כי הם בעלי ביטחון עצמי גבוה מאוד.לקבלת כלים לשיפור הביטחון העצמי שלך ושל הספורטאים שלך כנסו
הילד שלי מוכשר
הבן שלי הוא אתלט מצטיין. כבר מגיל צעיר מאוד הוא נחשב תמיד לכישרון יוצא דופן. לא משנה מה הספורט בו עסק, הוא מיד התבלט וזכה בטורנירים שונים והוזמן במהרה לנבחרת הלאומית באותו הענף. כיום הוא בן 15 וישנו שינוי משמעותי - זה כאילו הוא חושש מתחרות. הגענו למצב בו הוא חושב על פרישה מספורט בכלל. חבל לראות כזה כישרון מבוזבז. מה עלינו לעשות?
על מאמנים נסערים הורים מעורבים ושחקנים מצטיינים/ ישי צור
אורי התקשר אלי נסער. "זהו, אני מתפטר. העסק הזה כבר ממש פוגע לי בבריאות. אתה לא מבין מה קרה היום. ." המשפטים שלו היו קצרים וחדים, הקול שלו רעד ולי היה ברור שקרה משהו מיוחד. ניסיתי להרגיע אותו ולהבין מה קרה אבל הוא המשיך לדבר בקצב מסחרר. "דבר כזה עוד לא ראיתי. נמאס לי מהאבא הזה, נמאס לי מהאמא הזאת ונמאס לי מהכל".
שועלים אריות וספורטאים מצטיינים
זה היה בהחלט יום מוזר מבחינתי. למרות שבחוץ השמש הייתה סתווית ונעימה, אצלי בתוך החדר האווירה הייתה די קודרת. בצירוף מקרים בלתי מוסבר נכנסו אלי לחדר בזה אחד זה שני ילדים מתוסכלים עם דמעות בעיניים. שניהם לא מכירים זה את זה, הם מעולם לא נפגשו אבל שניהם מתמודדים עם קושי דומה - הקושי של מי שרגיל לנצח להתמודד פתאום עם הפסד. זהו הקושי של ספורטאים מצטיינים שכישרונם התפתח בגיל כל כך צעיר עד כי בשנות חייהם הראשונות כספורטאים לא טעמו מעולם את צריבת הכישלון והתסכול שבהפסד.
כשסופרמן מוריד את החליפה ומתחיל לבכות
כל מי שצפה אתמול במשחק בין נדאל לפדרר, מלבד טניס מצוין, ופרק נוסף שנכתב בסיפור הבלתי נגמר בין השניים (ותמיד בחמש מערכות...), יקח איתו לעד רגע אחד שקרה דווקא בטקס הענקת הפרס שלאחר מכן. הרגע בו פדרר לא היה יכול להחזיק עצמו יותר, ופרץ בבכי, בכי ארוך, כזה שקשה לעצור, קשה להסתיר.
עידו לומד להתמודד עם הקושי לסגור משחק
עידו (שם בדוי) נכנס לחדר שלי עם כתפיים שמוטות וראש ברצפה, ולא הייתי מציין זאת אלמלא עידו היה בדרך כלל בחור חייכן ואנרגטי. בסה"כ עידו נמצא בתקופה טובה כטניסאי, הוא מצליח מאוד ברמה הארצית, ואף החל להשיג תוצאות יפות בטורנירים בינלאומיים. הפגישה בינינו התקיימה לאחר שחזר מטורניר בחו"ל, והנחתי שהוא נראה כך בגלל מה שסיפר לי המאמן על המשחק האחרון שלו בתחרות. המאמן שלו תיאר לי משחק מרתק של עידו מול המדורג שני בתחרות, בחור בגובה 1.90 מליטא. עידו כבר עמד בעמדת ניצחון והוביל 5-2 במערכה המכריעה, הפסיד 3 פעמים נקודות משחק שהיו לו ולבסוף הפסיד את המערכה 7-5 ואת המשחק כולו.
להפוך יום שחור ליום אפור - המאבק המנטאלי בספורט תחרותי
אחד המשחקים הזכורים לי ביותר הוא משחק של קבוצת נוער בכדורסל עימה עבדתי. זה היה משחק חשוב והקבוצה התכוננה אליו במשך כל השבוע. החורף היה בשיאו, מזג האוויר בחוץ היה אפור וסגרירי ובדרכי למגרש השמיים התכסו עננים שחורים וגשם זלעפות החל יורד למשך דקות ארוכות. תחילת המשחק לא בישרה טובות בלשון המעטה. למרות כל ההכנות לקראת המשחק, הקבוצה היריבה פשוט "תפסה יום משוגע", למשך כמה דקות הכל הלך להם, כל כדור נכנס וזה היה נראה "לא כוחות". הקבוצה שלנו נראתה אובדת עצות וכאילו כולם תפסו "יום שחור". כל מי שישב לידי (וגם אני) היה מוכן שהמשחק יסתיים עכשיו ושנוכל ללכת להתכרבל מתחת לשמיכת פוך חמה.
לקחתי דוגמא מפלגריני
מדוע החלטת להשתתף בקורס?
"נחשפתי לראשונה לפסיכולוגיית ספורט בכתבה שפורסמה במגזין "שם המשחק". התחום מאוד עניין אותי ורציתי לקבל כלים מעשיים לעבודה עם החניכים שלי. מלבד זאת, לקחתי דוגמה ממנואל פלגריני, מאמן נבחרת הכדורגל "ריאל מדריד", שהשתתף בקורס דומה. מדובר באחת הדמויות המוערכות עלי ביותר מבחינה מקצועית והוא ללא ספק השפיע על ההחלטה שלי להירשם".