פסיכולוג ספורט - הורים מעורבים

הבלוג מבוסס על אירועים אמיתיים שעוברים עלי בעבודתי כפסיכולוג ספורט במרכז לפסיכולוגית ספורט, השמות וחלק מהפרטים האחרים שונו, בכדי לשמור על דיסקרטיות של הספורטאים עימם אני עובד.

 

אורי התקשר אלי נסער. "זהו, אני מתפטר. העסק הזה כבר ממש פוגע לי בבריאות. אתה לא מבין מה קרה היום. ." המשפטים שלו היו קצרים וחדים, הקול שלו רעד ולי היה ברור שקרה משהו מיוחד. ניסיתי להרגיע אותו ולהבין מה קרה אבל הוא המשיך לדבר בקצב מסחרר. "דבר כזה עוד לא ראיתי. נמאס לי מהאבא הזה, נמאס לי מהאמא הזאת ונמאס לי מהכל".

אז מיהו אורי? אורי הוא מאמן כדורגל. הקשר בינינו נוצר לפני מספר שנים כשעבדתי עם אחד השחקנים שלו אותו הפנה אלי. מאז הוא מתקשר אלי להתייעץ , לספר על הצלחות, להתלונן בכישלונות ולגם לקטר על כמה קשה להיות מאמן של בני נוער בישראל. והוא צודק - זה באמת לא פשוט.

ומה קרה לו אתם בטח שואלים. רועי הוא השחקן המצטיין בקבוצה שלו. אבל כמו להרבה שחקנים מצטיינים יש לו אבא ואמא שמאוד מעורבים "בקריירה" של הילד. אורי נאלץ לשוחח עם האבא שעות ארוכות בשבוע וגם להרגיע את האמא ולהבטיח שהכל יהיה בסדר. הקשר בינו לבין רועי הוא מאוד חזק. הוא משקיע הרבה מעבר לנדרש בילד ובהוריו והם מצידם מעריכים אותו ומוקירים לו תודה על כך. או שלא...בתקופה האחרונה הם הפכו קצת ביקורתיים. רועי על סף זימון לנבחרת וההורים החלו ללחוץ על אורי ולהעיר הערות מקצועיות. הוא יודע שהם גם ביקשו להיפגש עם המנהל המקצועי מאחורי גבו. הוא לא רצה להתייחס לזה והמשיך לשדר עסקים כרגיל כדי לא לפגוע בילד שעשה התקדמות משמעותית בתקופה האחרונה. ואז הכל התפוצץ.

זה התחיל ביום סגרירי ועמוס מבחינת אורי. בלילה בקושי ישן כי שתי הילדות שלו חולות. הוא נאלץ להשאיר אותן בבוקר עם אימן (שנמצאת בחודש השביעי להריונה) כשיצא לעבודתו בבית הספר. מבית הספר רץ מייד למועדון כדי להתחיל באימונים מוקדם יותר מכיוון שנאלץ להחליף את אחד המאמנים האחרים שגם הוא חולה. בדרך דיבר עם אשתו שנשמעה על סף התמוטטות עצבים. אפילו כוס קפה לא היה לו זמן לשתות.וכך המשיך באותו יום מאימון לאימון ובשעה שמונה כשהוא כבר לחוץ ללכת ניגש אליו אבא של רועי והתחיל להסביר לו איפה צריך לשים את רועי במשחק הקרוב (באגף ולא באמצע), כי מגיע נציג של מאמן הנבחרת לראות אותו. אורי הגיב ואמר לו שרק הוא יחליט איפה לשים אותו, ואז התפתח ויכוח ביניהם מול עיניו המשתאות של הילד. הויכוח כמעט נגרר לחילופי מהלומות ובסופו האבא איים שאם בנו לא יתופקד באגף במשחק הקרוב הוא יבקש שחרור מהקבוצה.

אמרתי לאורי שקודם כל יירגע וינשום עמוק. עבר עליו יום קשה וזה לא הזמן וניסינו לחשוב ביחד מה לעשות מכאן.

אז מה עושים עם הורים מתערבים? ומתי עובר הגבול בין מעורבות להתערבות. ואיך לשמור על קור רוח מול התופעה שהולכת וגוברת ולשמור על שפיות של המאמן שגם כך יש עליו הרבה לחץ.

ברצוני להציג כמה נקודות חשובות בהקשר זה:

קחו שליטה על מעורבות ההורים - במקום לתת לזה לקרות ברגע לא מתאים השתדלו לשלוט בכך. ההורים רוצים לדעת מה קורה עם הילדים שלהם. המעורבות שלהם חשובה גם לכם, כי אז הם לא חושבים שמסתירים מהם מידע או שקורים דברים שפוגעים בילדים שלהם. השתדלו  לקבוע לכם זמנים קבועים בהם מעדכנים את ההורים. שיחות העדכון אסור שיהיו על המגרש לפני או אחרי האימון. זה זמן לא טוב, בו הראש שלכם לא בעניין, לעיתים האדרנלין של האימון עדיים זורם בעורקיכם והתגובות פחות נשלטות.  

זהו את ההורים "המורכבים" - לא כולם אותו דבר ולא כולם דורשים אותה מידה של יחס. אני ממליץ למאמנים לזהות כבר בתחילת שנה את הילדים להם הורים שדורשים תשומת לב רבה יותר ולהקדיש להם תשומת לב רבה יותר.

אל תנהלו ויכוחים על גבם של הילדים (וגם לא מול עיניהם) - המאמן וההורים הם שתי הדמויות המשמעותיות ביותר עבור הילד והוא יוצא מבולבל מאוד כשהם רבים. הוא כביכול נדרש לבחור צד, והדבר כמעט בלתי אפשרי עבורו. זכרו שבסופו של דבר הילד הוא העיקר וכולנו רוצים לדאוג שיהיה לו טוב ושגם יצליח. ויכוחים על גבו לבטח לא מסייעים בכך. 

תנו כבוד להורים - יש מאמנים שכבר ברגע שקולטים בזוית העין הורה שמתקרב אליהם ניתן להבחין בעצבנותם. אני מציע לנשום עמוק ולא "לחסום" את ההורים. אל תגידו לילדים משפטים בסגנון של "תגיד לאבא המטומטם שלך..." תזכרו שלא ניתן להתעלם מנוכחותם של ההורים. גם אם תתעלמו מהם בשעות האימון בסוף הילד חוזר הביתה ושומע את מה שאתם לא רציתם לשמוע מההורים שלו.

האם להעניש ילדים על התנהגות הוריהם -  פעמים רבות נשאלתי האם אני בעד או נגד. כמובן שכל מקרה לגופו אבל באופן עקרוני אני נגד. ניתן להעניש את ההורים ולא לאפשר להם להגיע לאימונים ולמשחקים ובסופו של דבר ניתן להבהיר להורים שמתנהגים בצורה לא נאותה כי הם מוזמנים לחפש מועדון אחר. בנקודות אלו נדרש גיבוי מלא של מנהלי המועדון, וטוב אם אלו ידאגו לקיומו של קוד התנהגות ברור שמובל על ידם אל מול ההורים ומוציא מהמשוואה את המאמנים. מעבר לכך, לדעתי כשאנו נתקלים במקרים קיצוניים אלו הדבר דווקא אמור להגביר את ההבנה והאמפתיה שלנו כלפי אותם ילדים. תחשבו שהלחץ שההורים האלו מפעילים על המועדון ועל המאמנים הוא אותו לחץ שהילד חווה יום יום ושעה שעה.

ומה היה הסוף עם אורי? הוא נרגע, ולא התפטר. הוא קבע כבר למחרת פגישה עם האבא בה דיברו על הכל. נאמרו בה דברים קשים אבל בסופו של דבר האבא הבין שצריך לסמוך על המאמן. רועי אגב הגיע לנבחרת ואשתו של אורי ילדה בת שלישית. לפחות כדורגל הנשים בארץ אמור להרוויח בעוד כמה שנים.