המאבק המנטאלי בספורט תחרותי

הבלוג מבוסס על אירועים אמיתיים שעוברים עלי כפסיכולוג ספורט בעבודתי עם ספורטאים במרכז לפסיכולוגית ספורט, השמות וחלק מהפרטים האחרים שונו, בכדי לשמור על דיסקרטיות של הספורטאים עימם אני עובד.

 

אחד המשחקים הזכורים לי ביותר הוא משחק של קבוצת נוער בכדורסל עימה עבדתי. זה היה משחק חשוב והקבוצה התכוננה אליו במשך כל השבוע. החורף היה בשיאו, מזג האוויר בחוץ היה אפור וסגרירי ובדרכי למגרש השמיים התכסו עננים שחורים וגשם זלעפות החל יורד למשך דקות ארוכות. תחילת המשחק לא בישרה טובות בלשון המעטה. למרות כל ההכנות לקראת המשחק, הקבוצה היריבה פשוט "תפסה יום משוגע", למשך כמה דקות הכל הלך להם, כל כדור נכנס וזה היה נראה "לא כוחות". הקבוצה שלנו נראתה אובדת עצות וכאילו כולם תפסו "יום שחור". כל מי שישב לידי (וגם אני) היה מוכן  שהמשחק יסתיים עכשיו ושנוכל ללכת להתכרבל מתחת לשמיכת פוך חמה.  

 

אין ספק שמומנטום שלילי הוא דבר כואב וקשה להתמודדות. אני תמיד מאחל לספורטאים שיהיה להם משחק בו הכל הולך כל הזמן, ויחד עם זאת ברור לי שב-99 אחוז מהמשחקים הם יתקלו ברגע מסויים בו הדברים לא ילכו כמו שהם רוצים. פתאום כדורים בורחים מהידיים (או מהרגליים), פתאום הידיים מרגישות כבדות, וגם הטבעת של הסל נראית נוקשה מתמיד. כל מי שעסק בספורט תחרותי מכיר את הרגעים האלו ו יש המכנים אותם "בור" (ולו רק כי ברגעים כאלו אתה מחפש בור לקבור את עצמך בתוכו...). עם זאת, חשוב לציין שדווקא ברגעים כאלו נמדדת העוצמה המנטאלית של קבוצה וספורטאים. זו הרי לא חכמה להיות באנרגיות חיוביות ולתת "כיפים" לכולם כשהכל הולך. החכמה היא לשמור על רוח כזאת דווקא ברגעים קשים, וכאמור אלו הרגעים בהם אנו זקוקים לכך יותר מתמיד. ברגעים אלו צריך לשמור על קור רוח, להמשיך לפי התכנית, להמשיך להילחם, לשמור על ריכוז ולאט לאט לחזור למשחק. ההנחה היא שהיריב שלי לא יוכל להמשיך באותה רמה גבוהה כל הזמן ואני צריך להמשיך קדימה ולחכות לירידה מסויימת ביכולת שלו בכדי לשנות את המומנטום.

 

אם אנו לוקחים את זה קשה, מתעצבנים, צועקים, "מתפרקים" ויוצאים מריכוז, אנו כבר מפסידים לעצמנו ולא לקבוצה היריבה. במקרה כזה, גם אם היריב שלי יחווה ירידה ביכולת אנו כבר לא נהיה שם כדי לנצל את זה. מעבר לכך, עכשיו כאשר היריב שלי נמצא במומנטום חיובי, הוא אולי מרגיש שאנן, ויש סיכוי שהוא הופך לפגיע יותר. אנחנו כקבוצה צריכים להמשיך ולנסות לערער את בטחונו בכל דרך. לא תמיד זה יקרה בבת אחת, אבל אם נהיה עקביים ונשמור על חוסן מנטאלי, יגיע הרגע בו הדברים יתהפכו לכיוון שלנו.    

 

ונחזור למשחק עליו כתבתי בהתחלה - לאחר 5 דקות בפיגור של 20 נקודות, המאמן לקח פסק זמן. אין לי ספק שהשחקנים היו בטוחים שהם הולכים "לחטוף על הראש". הם הופתעו כשהמאמן דווקא היה רגוע. הוא אמר להם להמשיך בתכנית המשחק, ולעשות את הכי טוב שלהם בתקווה שהדברים ישתנו. וכך, בלי כדורסל מבריק ומדהים, המשחק החל להתאזן ולבסוף הקבוצה שלנו ניצחה בעשר נקודות. חשוב לציין, זה ממש לא היה המשחק הטוב ביותר שלהם, אבל הקבוצה הפגינה אופי חזק, היא היתה עקבית והמשיכה לשחק לפי התכנית מבלי להיות מושפעת או להיכנס ללחץ מיותר מהמצב על המגרש. למרות שבתחילה זה היה נראה כמו יום "שחור", לאורך זמן המשחק "האפור" עבד לטובתנו. כשיצאתי החוצה אגב, גם העננים השחורים התפזרו ופינו את המקום לעננים אפורים. ואז הבנתי שאפשר להפוך יום שחור ליום אפור ואפילו להנות מזה

 

הכותב הוא ישי צור, פסיכולוג ספורט בכיר במרכז לפסיכולוגיית ספורט