השרותים שלנו:   אימון מנטלי   |   קורסים   |   טיפול דרך הספורט  |   סדנאות

  • Facebook Clean
  • LinkedIn Clean
  • Google+ Clean

© 2018 The Sport Psychology Center   

פסיכולוג ספורט - הצד המנטאלי

הבלוג מבוסס על אירועים אמיתיים שעוברים עלי בעבודתי כפסיכולוג ספורט במרכז לפסיכולוגית ספורט, השמות וחלק מהפרטים האחרים שונו, בכדי לשמור על דיסקרטיות של הספורטאים עימם אני עובד.

 

כל מי שצפה אתמול במשחק בין נדאל לפדרר, מלבד טניס מצוין, ופרק נוסף שנכתב בסיפור הבלתי נגמר בין השניים (ותמיד בחמש מערכות...), יקח איתו לעד רגע אחד שקרה דווקא בטקס הענקת הפרס שלאחר מכן. הרגע בו פדרר לא היה יכול להחזיק עצמו יותר, ופרץ בבכי, בכי ארוך, כזה שקשה לעצור, קשה להסתיר.

 אז למה אנו כל כך מופתעים, נרעשים ונרגשים מכך? אולי משום שרבים מאיתנו נוטים לשכוח כשאנו מתבוננים בספורטאי העל כמו פדרר, שמדובר בסופו של יום באנשים בשר ודם. הם חווים את אותן תחושות שחווים ספורטאים בכל הרמות ובכל הגילאים -  הם חווים לחץ לפני משחק, סערת רגשות תוך כדי משחק, כעס, עצבים, ותסכול. אבל, הגדולה שלהם היא היכולת להתמודד עם התחושות הללו על המגרש, לא לתת לזה לפגוע בביצועים שלהם, ולעיתים אף להפוך לדלק שמניע אותם.

פעמים רבות אני שומע ספורטאים צעירים עימם אני עובד מביעים את ייאושם כשמדברים על ספורטאי גדול כזה או אחר, ועל העובדה שהוא פשוט לא אנושי, ושלהם אין סיכוי אף פעם להיות "חזקים בראש" כמוהו. זה בדרך כלל השלב בו אני משתמש בציטוט כמו זה שאביא עכשיו, ותנסו לנחש מי אמר אותו לפני שתקראו את התשובה:

"...עכשיו אני יכול להודות בכך - היו לי כאבי בטן בימים האחרונים. הידיים שלי הרגישו קרות ורעדו לפני המשחק, ורצתי לשירותים כמה פעמים. סבלתי מכל הסימפטומים הללו, ואני עוד אמור להיות הבחור שרגיל לסיטואציה. אבל, לומר את האמת, נראה לי שאתה אף פעם לא יכול להתרגל לסיטואציה כזו." 

את הדברים הללו אמר רוג'ר פדרר במסיבת העיתונאים לאחר שזכה בגמר היו אס אופן ב-2007. כן, מי היה מאמין, פדרר חווה סימפטומים של לחץ כמו כל ספורטאי אחר, ואף יותר.

אנו נוטים לקבל כמובן מאליו את פדרר שאנו רואים היום על המגרש, שלעיתים נראה בלתי אנושי, שגם לאחר טעות לא מחוייבת מרגיזה במיוחד, כזו שגורמת לטניסאים רבים אחרים להתעצבן ולאבד ריכוז, בקושי מזיז שריר בפנים, ניגש אל קו הבסיס ומוציא אייס מושלם. בניגוד לכך, בצעירותו, פדרר היה ידוע כשחקן עצבני עם יכולת שליטה עצמית נמוכה, ואפילו בראשית דרכו בסבב ניתן היה לראות אותו "דופק מחבט" על הריצפה לאחר טעות שביצע בווימבלדון נגד קפלניקוב (קישור). חשוב להבין, פדרר שאנו רואים היום הוא תוצר ותוצאה של עבודה קשה על הצד המנטאלי - תרגול במשך שנים של היכולת לשליטה עצמית, להתמודדות עם רגשות שמציפים, לשליטה בכעסים ולשמירה על הריכוז. כל התחושות, המחשבות השליליות והרגשות עוד שם, כולל הלחץ לפני המשחק וסערת הרגשות במהלכו, אבל הוא יודע לנטרל אותן או אפילו להשתמש בהם לטובתו. ברגע האמת הוא מצליח להתמודד עם זה ולא לאפשר לכך לפגוע ביכולת שלו על המגרש. 

 אז מה אנו יכולים ללמוד מכך? יכולות מנטאליות הן נרכשות. נכון שיש כאלו שנולדו עם יותר או פחות, אבל הספורטאים הגדולים שאנו רואים כיום לא "נולדו עם זה", הם השקיעו הרבה ועבדו גם על הצד המנטאלי בכדי להגיע לפסגות בהן הם נמצאים כיום. גם הם בני אדם עם חולשות מנטאליות, ולפעמים אנו זוכים לרגע נדיר בו חליפת הסופרמן יורדת מהם ואנו מקבלים הצצה ותזכורת לכך שמתחת לחליפת הסופרמן מסתתר בן אדם כמו כולנו. בן אדם שעבד קשה בכדי שתהיה לו חליפה של סופרמן...

 

הכותב הוא ישי צור, פסיכולוג ספורט בכיר במרכז לפסיכולוגיית ספורט.