פרפקציוניזם נפוץ מאוד אצל ספורטאים מקצועני . בדרך כלל הם עובדים ממש קשה ונותנים 110% מעצמם בכל אימון. לפרפקציוניסטים יש ציפיות גבוהות מעצמם, ולעתים קרובות הם מפחדים לעשות טעויות.

זה כאילו הם בוחרים להישאר "בטווח הביטחון" – בטווח בו הם רחוקים מכישלון אבל בהתאמה רחוקים גם מההצלחה. הם מאוד ביקורתיים כלפי הביצועים שלהם ומתוסכלים כי הם לא יכולים לבצע אותם כמו שהם רוצים. ככל שהם חוששים יותר לטעות יותר, כך הם קופאים יותר בתחרויות.

אנדרה אגאסי, באוטוביוגרפיה שלו, מתאר את עצמו כפרפקציוניסט. בתיאור המשחק של אגסי, המאמן שלו, בראד גילברט, אומר: "אתה תמיד מנסה להיות מושלם ואתה תמיד נופל ... האמון שלך בעצמך יורד ופרפקציוניזם הוא הסיבה. אתה מנסה לחבוט "ווינר" בכל כדור שאתה מכה, כאשר רק להיות יציב ועקבי ... יהיה מספיק כדי לנצח 90% מהמשחקים. "

מה שאגסי למד בהיותו שחקן מספר אחת בעולם הא שהוא יכול להשתנות: "פרפקציוניזם הוא משהו שבחרתי, וזה הורס אותי, ואני יכול לבחור משהו אחר. אני חייב לבחור משהו אחר ... "

פרפקציוניזם הוא משהו שאפשר לשנות. אנו צריכים להציב מטרות קטנות אשר אינן קשורות לניצחון או הפסד.

לדוגמא, לשחק בצורה אגרסיבית יותר, בדגש על הגנה, חבטות מדויקות או לעלות לרשת לעיתים קרובות יותר.

על ידי התמקדות לא בתוצאת המשחק, הלחץ יורד ועולה השיפור באספקטים השונים במשחק שלך.

אתם צריכים להבין את החשיבות של עשיית טעויות ואיך הדרך היחידה להצלחה היא להיות להסתכן בכישלון.

קיימות טכניקות שאנו משתמשים בפסיכולוגיה ספורט אשר יכולות להועיל לפרפקציוניסטים:

• דיבור עצמי חיובי

• טכניקות הרפיה

• פתרון בעיות

• התמודדות עם ביקורת

• למידה מה נשלט ומה אינו נשלט

• הנאה מהצלחה

לעיתים קרובות אנו מציעים להורה לעשות מעין "חוזה" עם ובו רשימת דברים שהילד לא צריך להצטיין בהם - בדרך זו חלק מהלחץ לשלמות יורד.