האוירה הכללית והאמירה הרווחת בימים אלו ביחס למונדיאל היא שהוא מאכזב וחלש. ישנה תחושה שלא זה הכדורגל לו חיכינו וציפינו, אין הרבה שערים, אין הרבה מהלכי כדורגל יפים, ולמרות התפאורה היפה, נראה שהרבה שחקנים מוכרים ואהובים משחקים הרבה מתחת לרמתם.

אני סבור שאחד הגורמים לכך הוא המצב המנטלי הלא טוב בו מגיעות הנבחרות השונות, ובתוכן השחקנים המובילים. ראשית, הלחץ על כתפי השחקנים הוא גדול - הם נמצאים במרכז תשומת הלב העולמית, מדינה שלמה נושאת עיניה אליהם בתקווה, וזאת דווקא כשהשחקנים לא נמצאים בהכרח ב"אזור הנוחות" שלהם. אם ננסה להיכנס לראשם של השחקנים ניתן להבין שאלו נזרקו בבת אחת לזירה ולתנאים חדשים ולא מוכרים - יבשת אחרת, מזג אוויר אחר, רעש רקע אחר (ומעצבן), ונוסף על כל זאת גם מאמן ואפילו שחקנים אליהם הם פחות רגילים. תנאים אלו דורשים זמן הסתגלות מסויים, תקופת מעבר והתאקלמות. לפיכך, לא ניתן לצפות מהנבחרות ללחוץ על "כפתור נסתר" וכבמטה קסם לספק לנו הצגות מלהיבות מייד עם תחילת הטורניר. בדיוק כפי שלא נצפה מקבוצת כדורגל גדולה ככל שתהיה לתת את ההצגות הטובות ביותר שלה במחזורי הפתיחה של העונה.  

עניין נוסף שמקשה על השחקנים הוא שמרביתם הגיעו לאחר שסיימו את העונה, לאחר שיא של מאמץ פיסי ומנטאלי. דבר ידוע בתחום הספורט הוא שהגוף ולבטח הנפש זקוקים לזמן התאוששות וצבירת כוחות לאחר מאמץ. בזמנים אחרים השחקנים היו עכשיו נופשים להם בחוף הים של אי שטוף שמש או מבלים עם משפחתם וצוברים כוחות ואנרגיות לקראת העונה הבאה. במקום זאת, הם נדרשים כרגע למצוא כוחות פיסיים ומנטאליים ולהתעלות על עצמם בזירה המרכזית. לא בטוח שכוחות אלו קיימים אצלם כרגע, ואולי הם ימצאו אותם עם התקדמות הטורניר והמומנטום אליו יכנסו.  

התצוגות בהן אנו חוזים מושפעות לדעתי גם מהשלב בו אנו נמצאים בטורניר והמכוונות של הנבחרות בשלב זה. במשחק הראשון של השלב הראשון הרצון העיקרי של הנבחרות הוא "להיכנס לתחרות", לאמוד את כוחן שלהן ושל היריבות ולהסתגל למסגרת המשחקים. עובדה זו גורמת לנבחרות להתמקד בעיקר ברצון לא להפסיד ולהימנע מהסתבכות בהמשך, רצון שהוא נכון לעכשיו חזק יותר מהרצון לנצח. אצל הנבחרות שהן אנדרדוג הדבר מתקבל כהגיוני וסביר. אלו מנסות להפריע לפייבוריטיות ולשמור על הסיכוי להמשך וזוכות על כך אפילו לסימפטיה. האכזבה שלנו נובעת בעיקר מצורת המשחק של הפייבוריטיות, שנראה כי מתקשות למצות את הפוטנציאל שאנו יודעים שקיים בהן. חשוב להבין שגם נבחרות אלו מונעות כרגע יותר מהחשש להפסיד מאשר מהרצון לנצח. יתכן שיתחילו משחק עם הרצון לנצח, אבל אם לא ישיגו הכרעה מהירה יעברו גם הן לניסיון לשמור על תוצאה - בין אם מדובר בתיקו או ביתרון קטן.         

תופעה דומה אפשר לראות אגב בענפי הספורט היחידני באולימפיאדה. מתחרים רבים חוששים בעיקר מהסיבוב הראשון, לפני שהסתגלו לתנאים החדשים, לפני ש"נכנסו" לתחרות. זהו מצב בו פערי הרמות פחות באים לידי ביטוי, כי כולם עוד מנסים להסתגל. ברגע שיעברו סיבוב אחד, וגם את השני ניתן יהיה לראות את היכולת עולה והרמה האמיתית תבוא לידיי ביטוי. 

אז מה מצפה לנו לקראת סיבוב המשחקים השני? סביר שנראה יותר נבחרות ושחקנים שהסתגלו ומצליחים להביא לידי ביטוי את יכולתם האמיתית. אני גם מאמין שנראה יותר נבחרות שמנסות לשחק כדי לנצח, ולא רק כדי לא להפסיד, מה גם שחלקן כעת זקוקות לניצחון יותר מקודם בכדי להשאיר לעצמן סיכוי. כחובב כדורגל אני מקווה שכך באמת יהיה.    

ישי צור, פסיכולוג ספורט, המרכז לפסיכולוגיית ספורט מבית המרכז לטניס בישראל