מאמן שהוא מנהיג. דקה 5 במשחק בין גאנה לארה"ב בשלב שמינית הגמר. ריקרדו קלארק מאבד כדור, קווין פרינס בואטנג דוהר לעבר השער ומעלה את גאנה ליתרון 1-0. דקה 30 מאמן ארה"ב מסמן לחילוף ומוציא את קלארק מהמשחק. קלארק מבין שנכשל ואכזב את המאמן, חבריו לקבוצה ובעיקר את עצמו. את הדרך לעבר קו הרוחב הוא עושה באיטיות ועל פניו ניכר שהוא נושא על כתפיו את תחושת הכישלון. הפנים שלו מכוונות לריצפה ונראה שהיה רוצה לברוח משם. אבל מי מחכה לו בדיוק שם ליד נקודת החילוף? המאמן שלו, בוב בראדלי. הוא מחבק אותו במשך כמעט דקה, תוך שהוא לוחש כמה מילים לאוזנו ואני חושב שאפילו ראיתי שם נשיקה על הלחי. אין לטעות, המחווה הלא מקובלת הזו אינה מקרית. היא באה להעביר מסר לשחקן - החילוף הוא לא אישי, אני חושב שטעית ושהיום אתה לא במיטבך אבל אני עדיין מאמין בך. ימים רעים בספורט הם חלק מהקריירה של שחקן. במחווה הזו בראדלי הראה שהוא מבין ששחקנים הם גם בני אדם, ודווקא כשירגישו שמותר להם לטעות ישחקו טוב יותר ופחות בלחץ. אם שחקנים מרגישים שכל טעות קטנה והקריירה נגמרה הלחץ הגדול יכריע אותם. מאמן שנוהג כפי שנהג בראדלי מרוויח את השחקן להמשך הדרך, ומעביר גם מסר חשוב לשאר השחקנים - מותר לכם לטעות. מעניין מה חושב על המחווה הזו רוברט גרין, שוער נבחרת אנגליה שלא ראה יותר דקת משחק לאחר הטעות שהובילה לשער השיוויון של ארה"ב.    

חדות וריכוז. דקה 80 במשחק בין אורוגוואי לדרום אפריקה. תסתכלו על הפרצוף של דייגו פורלאן לקראת בעיטת הפנדל אותה עמד לבעוט. הפנים שלו אומרות הכל. השוער של דרום אפריקה (המארחת למי ששכח) הורחק ולשוער המחליף לקח דקות ארוכות לעלות למגרש. לפורלאן היה יותר מידי זמן להתכונן לבעיטה. מה הוא עשה בזמן הזה? על מה הוא חשב? איך התכונן? ברגעים כאלו זמן רב מידי הוא לא טוב. הוא יכול להכניס לראש הרבה מחשבות שיפגעו בריכוז. השוער השני עולה למגרש, נעמד מול פורלאן ומנסה להוציא אותו מריכוז.  זה לא עובד. הפנים של פורלאן נשארות חתומות ומרוכזות והוא נראה ממש בסוג של טראנס. המבט שלו אומר "אני רואה רק את הכדור והשער". פנדל מושלם.

מנהיג על המגרש. מחצית שניה במשחק בין ברזיל להולנד. ברזיל נראית מצוין, מובילה 1-0 ושולטת במשחק. פתאום שער די מקרי להולנד והתוצאה היא שיוויון 1. מרגע זה איבוד עשתונות בנבחרת ברזיל. ירידה חדה ביכולת שכל מי שצפה במשחק ראה אותה. ברור שקרה כאן משבר מנטאלי. וברזיל לא לבד, התופעה מוכרת ושכיחה. חוסן מנטאלי של ספורטאים בודדים וכקבוצה נמדד בדיוק במצבים אלו. זו הרי לא חכמה להיות חזק מנטאלית כשהכל זורם בכיוון שלך. ההתמודדות עם המשבר היא הקושי. המכה שחוטף מי שהיה ביתרון ופתאום נפל היא אדירה. כמו בריצה למרחקים ארוכים בה פתאום מגיח מאחור אחד האצנים סוגר את הפער וחולף על פניו של המוביל. הגוף חוטף מכה פיסית ומנטאלית. אבל דווקא כאן נמדדת המנהיגות על המגרש. לברזיל לא היה חסר כישרון, לא היה חסר כושר גופני, וגם לא יכולת אתלטית. היה חסר לה שחקן אחד, דמות של מנהיג שייקח את השחקנים, יעודד אותם ויזכיר להם שהמשחק עדיין בשליטה של ברזיל. הסתכלתי עליהם. הם כמעט לא דיברו זה עם זה. מקבוצה מלוכדת ובטוחה הפכו לשחקנים בודדים, עצבניים וחסרי ביטחון. ושוב הוכח שבספורט במקרים רבים עדיף להגיע מאחורה, מלמטה, מעמדת האנדרדוג. כשאתה מתחיל משם קל יותר לעשות מהפך. כשאתה מתחיל מלמעלה ונופל הרבה יותר קשה לקום. בעיקר כשאין לך מנהיגים על המגרש.    

התמודדות עם טעויות שיפוט. דקה 37 במשחק בין גרמניה לאנגליה בשלב שמינית הגמר. אפסון מצמק את התוצאה ל2-1 לטובת גרמניה. דקה 38 למפארד עושה את הלא ייאמן ומשווה ל-2-2. או שלא. השופט טועה ולא מאשר את השער. שחקני נבחרת אנגליה מוחים, אבל ממשיכים לשחק. הם עולים למחצית השניה כשהם כבר יודעים לבטח שהכדור היה בפנים. למרות זאת הם ממשיכים לשחק באותה צורה. לא ניכר עליהם שאיבדו ריכוז או שהפכו עצבניים יותר. הם מפסידים 4-1 בגלל שגרמניה שיחקה יותר טוב באותו יום. דקה 26 במשחק בין ארגנטינה למכסיקו בשלב שמינית הגמר. טבז כובש שער מנבדל ברור. שחקני מכסיקו רואים שהיה נבדל בהילוך החוזר שמוקרן באצטדיון. הם רצים אל הקוון והשופט אבל זה מחליט לאשר את השער. שחקני נבחרת מכסיקו עצבניים. בדקות שלאחר מכן הם מתווכחים עם כל שריקה, נכנסים בפראות בשחקני נבחרת ארגנטינה, ונראים כמי שהראש שלהם עדיין עסוק בטעות של השופט. המשחק שהיה יחסית שקול עד לשער הראשון הופך להיות בשליטת ארגנטינה. דקה 33. שחקן מכסיקו עושה טעות מיותרת וארגנטינה כבר ביתרון 2-0. שחקני מכסיקו נראים כמי שאיבדו את האמונה. ברגעים כאלו החוסן המנטאלי של השחקנים נמדד. טעויות שיפוט קורות באופן שיגרתי. פעם לטובתך ופעם לרעתך. לשחקן אין שליטה עליהן. יש לו שליטה על האופן בו מגיב אליהן. אם יתמקד בטעות ובמחשבות "מה היה אם" הסיכוי שלו להצליח יורד. אם מצליח למקד עצמו באתגר שעומד בפניו ובדברים עליהם יש לו שליטה, סיכויי ההצלחה שלו עולים. 

ישי צור, פסיכולוג ספורט, המרכז לפסיכולוגיית ספורט, מבית המרכז לטניס בישראל

www.sportdoc.co.il